פסק דין
1.לפנינו שתי תביעות מאוחדות (החלטת כב' הרשם כאמל אבו קאעוד מיום 20.2.11): האחת -לשלילת פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת בשל טענת החברה לגניבה ממעביד (ע"ב 3444/09); והשניה - לתשלום פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, הלנת שכר, פדיון חופשה, דמי הבראה, דמי חגים וזכויות סוציאליות נוספות (ס"ע 25765-01-11).
2. ואלו העובדות הצריכות לעניינו:
א. חברת ההובלות אלנבאלי בע"מ מספקת שירותי הובלות וחומרי בניה במשאיות ובכלי רכב שונים (להלן – החברה).
ב.מר חביב עבד בחברה כנהג משאית מחודש 7/2001 ועד ליום 12.8.09.
ג. החברה טוענת כי משיחת טלפון שהתקבלה ממקור אלמוני התברר לה כי מר חביב מוכר חומרי בניין שנקנו עבור החברה ללקוחות שאינם לקוחות החברה במחירי הפסד.
ד. בעקבות זאת, ולאחר שיחת בירור הושעה מר חביב מעבודתו ביום 12.8.09.
ה.לתובע נערך שימוע ביום 24.9.09, ובתום ישיבת השימוע הוא פוטר (מוסכמות 4 ו-5, דיון מוקדם מיום 6.7.2011).
ו.החברה הגישה תלונה למשטרה נגד מר חביב בגין גניבה, ובנוסף לתביעה זו שלפנינו הגישה תביעה בבית משפט השלום בירושלים בסך סכום הגניבה הנטענת נגד מר חביב ונגד החברה שרכשה ממנו את חומרי הבניה.
3.המחלוקת העיקרית השנויה בין הצדדים בתיקים אלה הינה זכאותו של מר חביב לפיצויי פיטורים. החברה, אשר הגישה את תביעתה ביום 4.11.2009, טוענת כי יש לשלול ממר חביב את פיצויי הפיטורים ואת דמי ההודעה המוקדמת על אף שפוטר, בשל מעשי גניבה שביצע לאורך זמן. מנגד טוען מר חביב, בתביעתו אשר הוגשה בראשית שנת 2011, היינו למעלה משנה לאחר שהוגשה תביעת החברה נגדו, כי מדובר בעלילות שווא, כי אלה הועלו רק לאחר שפנה לחברה בדרישה לקבל זכויות שונות שהוא זכאי להן, וכי הוא זכאי לתשלום פיצויי פיטורים ומדי הודעה מוקדמת במלואם. נדון איפוא בנושא זה תחילה. לאחר מכן נדון בזכויות האחרות שתבע מר חביב, ובהן: פדיון חופשה, דמי הבראה, דמי חגים ועוד.
4.מעשי הגניבה הנטענים
החברה טוענת כי ביום 12.8.09 קיבל מר נידאל סולימאן, אחד ממנהלי החברה, שיחת טלפון ממספר חסוי ומאדם שלא הסכים להזדהות, ואשר אמר לו כי נהג בשם "אבי" מוכר סחורה מטעם החברה במחירי הפסד ובמזומן, וכי באותו היום נמכר חומר מסוג "עדס", ממשאית הנושאת את שם החברה במחיר של 1000 ₪, מחיר הפסד לעומת המחיר השוק שהינו 2000 ₪ (ע' 48 ש' 7). המכירה נעשתה באזור אשקלון (תצהיר מר חג'ה סעיפים 7-8, תצהיר סולימאן ס' 2-4, עדות מר חג'ה ע' 43 ש' 7-8, עדות מר סוויטי ע' 50 ש' 16). מר סולימאן פנה לסדרן בחברה וביקש לבדוק את דוחות מכשיר ה- GPS במשאית שבה נהג מר חביב (ע' 48 ש' 16).
מבדיקה זו עלה כי לאחר שסיים מר חביב את עבודתו בעטרות בשעה 16:30, ביטל, לטענת החברה, את פעולת מכשיר ה-GPS במשאיתו למשך 4-5 שעות. במקביל ביקש הסדרן מכלל המחצבות שעימן עובדת החברה להעביר לו מידע בדבר העמסת חומרים באמצעות משאיות החברה באותו היום לאחר השעה 15:30 (עדות מר נעים סוויטי ע' 50 ש' 20-21). בעקבות פניה זו הודיעו "מחצבות האלה" כי רכב שמספרו 7373967 העמיס חומר מסוג עדס בשעה 17:50 (תצהיר מר חג'ה סעיף 10).
החברה טוענת עוד כי בשיחה שערכה עם מר חביב, הודה האחרון בפני מר חג'ה ובפני מרדכי יוסיפוף, שהינו קצין בטיחות בתעבורה של החברה (להלן – מוטי) כי מדובר במעידה חד פעמית (תצהיר מר חג'ה סעיף 10.5, תצהירו של מוטי סעיפים 4-5, עדות מוטי ע' 54 ש' 13-14). לאחר בירור מעמיק בנושא, והוצאת דו"חות איתורן מלאים המפרטים את נסיעותיו של מר חביב, התברר לחברה כי מר חביב נהג לכבות את מכשיר ה-GPS הקבוע במשאיתו לעיתים קרובות. זאת, לטענת החברה, כדי שהחברה לא תוכל להתחקות אחר יעדי נסיעותיו (תצהיר מר חג'ה סעיף 10.9). לפיכך יש לטענת החברה לשלול מן התובע את זכותו לפיצויי פיטורים ולדמי הודעה מוקדמת.
מנגד טוען מר חביב כי טענת הגניבה הינה ניסיון של החברה "להפיל עליו תיק" (ע' 16 ש' 12, ע' 17 ש' 14, ע' 19 ש' 23-26) משום שדרש תשלום בגין זכויותיו הסוציאליות. מר חביב מכחיש את המעשים המיוחסים לו.
5.הנטל להוכיח קיומן של נסיבות המצדיקות שלילת פיצויי פיטורים מוטל על המעביד. לא על העובד מוטל הנטל לשכנע כי לא עבר את העבירה המיוחסת לו. בית הדין לעבודה עמד על כך כבר בתחילת דרכו, בדב"ע ל/6-3 אליהו שמואלי ואח' – שושנה שרייר (לא פורסם) בקובעו:
"מעביד הטוען כי בנסיבות הפיטורים אין לשלם פיצויי פיטורים או שיש להפחיתם חייב להביא טענתו זאת במסגרת ד' אמות של סעיף 16 לחוק או לבקש את בית הדין להפעיל את סמכותו מכוח סעיף 17 לחוק וכאמור אין לדרוש מהעובד שהוא יוכיח כי לא התקיימו התנאים לשלילת זכותו" (ראו גם דב"ע שן/3-119 עיתונות מקומית בע"מ - אשר בן עמי פד"ע כ"ב, 303).
באשר למידת ההוכחה הנדרשת, נשאלה השאלה האם יש להסתפק במידת ההוכחה הנדרשת בדין האזרחי (כלומר - מאזן ההסתברויות), או שמא, מאחר שמדובר במעשה פלילי, מידת הוכחה הנדרשת בדין הפלילי (כלומר - הוכחה מעבר לכל ספק). בית הדין הארצי בחר בדרך ביניים (דב"ע נה/3-60 חמיד - הלמן ואח' ,לא פורסם). מעביד הטוען כי יש לשלול מן העובד את פיצויי פיטורים שלהם הוא זכאי בשל מעשה פלילי, צריך להוכיח את טענתו במידת הוכחה גדולה יותר מאשר בתביעה אזרחית רגילה (דב"ע מז4-3 שלפי - אגד בע"מ, פד"ע י"ט 49). מידת ההוכחה הדרושה להוכחת מעשה פלילי במסגרת הליך אזרחי, היא מוגברת וכבדה ממידת ההוכחה הנדרשת בהליך אזרחי רגיל, שהיא הטיית מאזן ההסתברויות, הגם שאינה מגיעה כדי זו הנדרשת בהליך פלילי של "מעל לכל ספק סביר" (דב"ע לו/3-1 הלמן - וישינגרד, ניתן ביום 3.5.76).
6.עיון בחומר הראיות שהוצג לפנינו מעלה כי החברה הרימה את נטל ההוכחה המוטל עליה, כמפורט לעיל, והוכיחה את גרסתה. מסקנתנו זו מבוססת על העדויות שנשמעו ועל דו"חות איתוראן ממכשיר ה-GPS במשאיתו של התובע. הוצגו לפנינו דוחו"ת מפורטים ביותר הכוללים 6 קלסרים לשנת 2009. מדוחו"ת אלה עולה, כפי שיפורט בהרחבה להלן, כי מר חביב ניתק לא פעם את מכשיר ה-GPS למשך מספר שעות (תצהיר מר חג'ה סעיף 10.8), וכאשר שב והדליק את המכשיר, הראו הדוחות כי לא היה קרוב למסלול עבודתו, או בקרבת מקום אליו (עדותו של מר חגה ע' 51 ש' 14-15 עדות מר סוויטי ע' 51 ש' 14-15).